פלאשבקים זו מילה גסה? תגידו שלום למיתוס הגדול
פלאשבק נצחי. טיטאניק

פלאשבקים זו מילה גסה? תגידו שלום למיתוס הגדול

איך ולמה משתמשים בכתיבת פלאשבקים בתסריט? מה היתרונות והחסרונות, ולמה יצא לזה שם כזה צ׳יזי? סינופסיס יוצאת לגלות!

בסרטים רבים וטובים פלאשבקים יוצרים עומק מיוחד ומתח מהפנט בין הווה לעבר. יצאתי לחקור כמה וכמה שאלות שתמיד הציקו לי בנוגע לפלאשבקים, במיוחד כי זה כל כך שנוי במחלוקת.

תמיד יהיו את האנשים שיגידו שפלאשבקים זו שיטה גרועה וקלה להעביר מידע מהעבר, או שזה "מוציא מהסיפור", או שזה פשוט מיושן. אז למה בכל זאת סדרות וסרטים משתמשים בפלאשבקים ככלי חיוני מאז ומתמיד? קודם כל נתחיל בבסיס כדי ליישר קו.

מה זה פלאשבק?

במילים פשוטות, פלאשבק הוא ״סיפור מסגרת״, רגע שבו הנרטיב חוזר אחורה בזמן (או קדימה, כמו באבודים. אז איך יקראו לזה? פלאשפורוורד? שאלה לפעם אחרת).

בדרך כלל, מדובר בסצנה מהעבר שמניעה את הסיפור/ הדמות/ התמה קדימה. האמת שזו יכולה להיות גם תמונה רגעית, או אפילו סיקואנס שלם.

פלאשבקים מתחלקים לשתי קטגוריות:

1. פלאשבק מקרי
הפלאשבק הוא זיכרון מנקודת מבט של דמות מן ההווה. זה השימוש הנפוץ ביותר בפלאשבקים, זו חזרה פשוטה וקצרה לעבר כדי להמחיש משהו משמעותי תוך פיתוח הסיפור והדמויות, לפני שחוזרים חזרה לנרטיב הנוכחי.

2. פלאשבק מבני
רוב הנרטיב מתרחש בעבר, או לכמה סיקואנסים ארוכים. יכול להיות שהדמות מספרת את חייה באופן אוטוביוגרפי ״לאחר מעשה״ מה שנקרא (טיטניק, נער החידות מבומביי), ולפעמים זה כרוך בניסיון להבין תעלומה (ממנטו). האמת שזו אחת הטכניקות שהכי מאפיינות את הסרטים של כריסטופר נולן.

בפוסט הזה אני אתמקד בקטגוריה הראשונה – הפלאשבק המקרי.

פלאשבקים זה רע.

אז למרות המיתוס ש״פלאשבקים זה רע״, הנה כמה יתרונות בכלי הפלאשבק:

1. מביאים את חיי העבר של דמות בצורה חיה וממשית. זה שונה מאוד מלשמוע על חייה בדיאלוג.

2. פלאשבקים מכניסים אותנו פנימה לראש של הדמות באופן מאוד מחייב, מערב ומעורר הזדהות.

3. פלאשבקים עובדים בכל הז׳אנרים.

4. בדרך כלל הצופים מעוניינים לדעת מה יקרה בהמשך הסיפור, אבל פלאשבקים מביאים גם את השאלה – מה קרה לפני כן?

אז אם שמעתם מישהו שאומר לכם אף פעם לא להשתמש בפלאשבקים – זה כנראה כי הם פשוט קראו תסריט רע, עם שימוש גרוע בפלאשבקים. אם לצופה לא אכפת ממה שקורה בהווה בתסריט שלך, גם העבר לא יעשה לו את זה.

הטעויות הכי גדולות בכתיבת פלאשבקים:

טעות 1. פלאשבק שמגיע לפני ביסוס הסיפור

יש סרטים או סדרות יוצאי דופן שמתחילים בעבר ולאחר מכן ממשיכים לסיפור בהווה (Up, בשבילה גיבורים עפים) במקרה הזה, העבר הוא עדיין לא פלאשבק כי בואו, אין פה באק – הסיפור רק התחיל וסצנת העבר היא בעצם האירוע המחולל. אז אני לא מדברת על זה.

אני מדברת על תסריט שעדיין לא מייצב את העולם שלו, אין מספיק אקספוזיציה, עדיין לא אכפת לנו מהדמות – וכבר יש פלאשבק. זה מבלבל ויוצר חוסר הזדהות. כאילו מישהו דחף לנו רגשות לפנים – קחו. תרגישו.

פלאשבק הוא רגע אינטימי עם הדמות, ולפני כן אנחנו צריכים לוודא שהחיבור איתה עובד.

טעות 2. פלאשבק חסר משמעות

אם הפלאשבק לא מעלה שאלה חשובה או מסתורית, אם הפלאשבק לא חושף אפיון מיוחד של הדמות, או מקדם את העלילה עצמה – אין לו מקום בתסריט.

לא כדאי לשבור את הרצף הסיפורי רק כי הוא מתחיל להיות משעמם, או כדי ליצור הפתעה. לפלאשבק צריכה להיות סיבה טובה: חיזוק התמה, אפיון הדמות או קידום העלילה.

טעות 3. טו מאצ׳ פלאשבקים

בהמשך לפסקה הקודמת – אם הפלאשבק לא חושף מידע חדש, הוא רק יאט עוד יותר את הקצב. אם חוזרים יותר מדיי על פלאשבקים זה יוצר בלבול והצופה הולך לאיבוד (או פשוט הולך לראות סרט אחר…)

אז אם התסריט שלך מכיל יותר משניים או שלושה פלאשבקים, אולי אתם סומכים עליהם יותר מדיי כאמצעי נרטיבי. במידה וזה המצב שלך כרגע: כדאי להסתכל על כל אחד מהפלאשבקים ולבחון אותו מחדש – עד כמה הוא באמת תורם?

טעות 4. תזמון כושל

זה בלתי נסלח לחתוך באמצע סצנה עם קצב מהיר ואקשן לפלאשבק. קודם כל, כי זה לא קורה. נראה אתכם באמצע קרב יריות, מתחילים להיזכר בחרם שעשו עליכם בכיתה ו׳. והסיבה השנייה, כי זה פוגע בקצב ובמתח של נרטיב ההווה.

פלאשבקים בדרך כלל מופיעים בנקודות מפתח בתסריט: בפתיחת מערכה או לקראת הסוף שלה. הרבה פעמים, פלאשבק קורה בזמן שהדמות מתמודדת עם השלכות לבחירות שלה.

התזמון של הפלאשבק קריטי, והרגש שמלווה אותו מעצב את ההזדהות עם גיבור נקודת המבט. לכן, פלאשבקים יעילים יותר כשהגיבור במצב פגיע.

איך כן כדאי לכתוב פלאשבק?

א. הפוסט של הטראומה

פלאשבק שנועד לחשוף רגע מכונן או תקופות של מצוקה (אפרופו אירוע מחולל).

הפלאשבק הזה בדרך כלל עוסק בשאלה הדרמטית של הסרט, באופי של הדמות ואיך היא הפכה להיות מה שהיא היום, ובעצם בפגם הכי בולט שלה שהיא מנסה לתקן לאורך הסרט.

זה פלאשבק שחוזר הרבה בסרטי מלחמה אבל יכול להופיע גם בקומדיות כמו בתול בן 40, כשאנדי נזכר בפעם הראשונה והאחרונה שהוא ניסה לאבד את בתוליו.

ב. לראות את האור

פלאשבק שמעביר תגובה רגשית חזקה של הגיבור להתרחשות בהווה. לפעמים זו סצנה שעומדת בפני עצמה, והרבה פעמים מונטאז' של סערת רגשות. שוב, זה לא חייב להיות מפוצץ כמו החוש השישי, כשהוא מגלה שכל הזמן הזה הוא היה מת לאחר שנזכר שהמטופל ירה בו (סליחה על הספוילר?).

גם בסרט רטטוי, יש שימוש מתוק של פלאשבק כזה כשהוא טועם לראשונה את הרטטוי של חברו העכבר ונזכר באוכל של אמא שלו.

ג. קצת נוסטלגיה

פלאשבק עדין ונוגע. כשהדמות נזכרת ברגעים שמחים או חשובים בחייה, אבל רואה זאת מנקודת מבט נוגה ומתגעגעת. הערך של הפלאשבק הזה הוא בעיקר כשהעבר משפיע על ההחלטות הבאות של הדמות, או כדי להסביר איך הם הגיעו לנקודה העכשווית שלהם.

מי שהחזיק עם ויקינגים עד הסוף (המר), יוכל להבין אותי. זה אחד הפלאשבקים היפים שראיתי. יש לי הרבה בעיות עם הכתיבה של הסדרה, אבל בעונה 5 יש רגע בו לגארתה עוזבת את עיר המלוכה קאטגט
ונזכרת בכל הרגעים היפים והשלווים בחייה משם. זו הדמות היחידה בסדרה שנשארת חיה מספיק זמן וחשובה מספיק זמן כדי שנוכל לחוש את הנוסטלגיה ביחד איתה.

הפלאשבק הזה הוא משהו בין ה״התגלות״ לבין ה״נוסטלגיה״, כי לאחר מכן לאגרתה רוצה להפסיק להיות אשת-מגן וקוברת את החרב שלה בניסיון לחיות חיים שלווים יותר.

אז נכון שאין באמת ״חוקים״ לפלאשבקים, אבל בעיניי זה עוזר להבין מה התפקיד שלהם בדרך כלל בכתיבת תסריט.

הפוסט היה מעניין? אשמח לשמוע כאן >>

כתיבת תגובה