שבאבניקים זו סדרה שהצליחה להגיע לעונה שלישית וזה לא ברור מאליו בתעשייה הישראלית. מה גורם לה להצליח, ואיך היא שומרת על אותה ייחודיות לאורך 3 עונות? בואו נצלול פנימה (מכיל ספוילרים).
שבאבניקים – התמה של הסדרה
שבאבניקים מעלה את השאלה התמתית האם להתפשר על עקרונות כדי לשמור על שלום? איפה עובר הגבול בין מקובעות לבין "עמוד שדרה"? הגיבורים תמיד נקרעים בין האמת הפנימית שלהם לבין הציפיות של החברה.
התמה הזו כל כך חזקה בגלל שהיא מאפיינת באופן כללי את החברה החרדית הסגורה. אבל גם ספציפית את הנערים בגיל הזה – ה"שבאבניקים". אלו שמנסים למצוא את עצמם בין שני הערכים המנוגדים האלה – שמרנות וליברליות. בתוך מערכת נוקשה של חוקים, נמצאים אנשים עם רצונות אינדיבידואליים משלהם ואיך הם מתמרנים בתוך הדבר הזה.
מה עוד, שהתמה הזו היא מאוד אוניברסלית, על זמנית, וגם רלוונטית ספציפית לחברה הישראלית. בפרט בימים שעוברים עלינו במלחמה. ימים עקובי מלחמות מבפנים ומחוץ.
וגם אם שבאבניקים לא מתייחסת באופן ישיר לשאלת הגיוס של חרדים, היא מתייחסת באופן עקיף. שבאבניקים מנסה להאיר את עינינו על הפרטים הקטנים בחברה שכולה מקודשת לחוקים סגורים. הדמויות נענשות כל פעם מחדש כשהן מנסות להתנגד לחוקים האלה, לחדש או להגמיש אותם.
שבאבניקים עונה 1: כשגדליה פוגש את ההפך הגמור ממנו
כל עונה בסדרה מתייחסת לתמה הזו מכיוון אחר. בעונה הראשונה, אנחנו רואים את היחסים בין הצו"ל – גדליה לבין שאר חבריו לחדר. כביכול גדליה הוא הבחור ששומר על גבולות ברורים והולך בקו ישר עם ההלכה והחוקיות החרדית – אבל עדיין לא הולך לו עם השידוכים.
כביכול, לפי השדכן זקס (גורי אלפי האגדי) אמור להצליח לו – הוא הרי עוקב אחרי החוקים והוא לגמרי החתן לסגור איתו וורט. אבל לגדליה חסר משהו. חסר לו בדיוק את הצד השני – את ההתחשבות בסביבה. את השלום ולא רק את האמת.
רצה הגורל (התסריטאי) וגדליה זכה להיות בחדר בדיוק עם האנשים ההפוכים לו – עם שלושה שבאבניקים שאולי מפקששים עם החוקים, אבל יש בהם אינטלגנציה רגשית. הקושי של גדליה הולך ומתעצם עד לרגע השיא שבו הוא פוגש את דבורלה וכל מה שהוא למד עומד למבחן. כמובן שזה לא נגמר כאן זה רק הולך ומקבל פנים אחרות לאורך העונות.
שימו לב שכל עונה מתרכזת בדמות אחת יותר מהאחרות, וספציפית בעונה הראשונה זה גדליה כמובן. אבל גם שאר הדמויות מתמודדות עם השאלה הזו. למשל, נועם נכווה מלנסות לשבור את החוקים עם חילוניה מהמניין (מה שכמובן נכשל כישלון חרוץ).
העונה הראשונה גם נחתמת ברעיון שבו אלוקים לא רוצה רק "חרדים", כפי שהרב הגאון טוען. למעשה, הוא אומר – אלוקים רוצה גם את הצד השני – זה שמכיל ומוותר כדי להשכין שלום. אלוקים רוצה שתהיה בן אדם. שתהיה טוב, ולא שתהיה עבד של חוקים. החוקים הם לא מטרה, הם אמצעי להתעלות רוחנית.
שבאבניקים עונה שנייה: לפרוץ החוצה
הסגנון הסוריאליסטי של שבאבניקים מתחדד עוד יותר בעונה הזו, והאבסורדיות עולה שלב. חלק מהשפה של הסדרה זה דברים הזויים של "מה הסיכוי שזה יקרה" (כמו למשל בפתח העונה הראשונה, שבה הראש ישיבה נהרג כשהנברשת נופלת עליו).
בעונה השנייה אפשר לציין את הפרק הידוע שבו גדליה מתעורר עם דיבוק של שלמה ארצי ולומד דרכו "לדבר עם אישה" עד שזה מאבד שליטה וכמעט נגמר בביטול האירוסין עם דבורה.
העונה השנייה שוב נוגעת בשאלה הזו, אבל הפעם כלפי חוץ (החילונים). כאשר הם צריכים ללכת על ביצים ליד ה"ישיבה החילונית" לצדם. האם הם יצליחו להקים ישיבה עם עקרונות חדשניים? או שזה אבוד מראש?
בעיניי זו העונה של נועם, שמבטא תמיד את הרצון לגשר בין שני הצדדים. בלהיות חרדי מודרני. כזה ששותה נספרסו ומתלבש במיטב מחלצות הגוצ'י.
אבל גם מאיר, שמשנה את שם משפחתו המזרחי כדי להתחתן עם בחורה אשכנזייה עשירה בלי יד. מאיר מסמל את הקיצון המוחלט של לוותר על עצמך למען האחר עד כדי מחיקה עצמית טוטאלית.
לעומת זאת, גדליה לומד להתמודד עם אישה שהפוכה ממנו רעיונית, והם אפילו מצליחים למצוא את עמק השווה שלהם בסוף העונה. ותודה ענקית שהיוצרים חסכו מאיתנו עוד סצנה דביקה של חתונה. כי דיי, לא כל סרט/סדרה של דוסים צריכה להסתיים בחתונה. תודה.
וכמו שאמרתי, הגיבורים תמיד נענשים על הניסיון ללכת נגד המערכת. במיוחד בסיפורו הכואב של דוב, שסוף סוף מקבל קצת יותר מקום בעונה השנייה. שם אנחנו עדים לעוד סיפור אהבה שיורד לטמיון רק בגלל אותם חוקים נוקשים.
גם נועם נענש בצורה מושלמת ויפיפייה כשהוא לא נכנע לפוליטיקה, ומהסיבה הזו מאבד את כל מה שעבד עליו במשך העונה – את הישיבה "חברון החדושו". כך גם היה בעונה הראשונה כשהוא ניסה לצאת עם חילונית.
שבאבניקים עונה 3: כסף יעוור עיני חכמים
אנחנו אומנם רק באמצע אבל אפשר לומר שהיא תוקפת את השאלה הזו סביב הסוגיה של כסף ומעמד, טובה אישית מול טובת הכלל. גדליה עומד במבחן כאשר החותן העשיר שלו קונה אותו בבית יוקרתי וחפתי זהב, כדי שיכשיל את הישיבה בה גדל בעצמו.
מאיר מנסה למצוא מעמד חדש כרב "ראש לשועלים" ונותן לנו סצנה מהממת שמרפררת לסרט "ללכת שבי אחריו" עם תמונות מחזור של הישיבה שלוחשות להם – קרפה דיאם. או בשפה החרדית – היצמדו לסטנדרים.
העונה השלישית מתחילה בזה שהם חולמים לטוס לרומא לעשות חיים והאקונה מטטה. אבל בסופו של דבר הם נשאבים לתפקיד הכבד שהרב בלוך משאיר להם – לנהל את הישיבה האבודה.
אפשר לומר שנועם ומאיר הם שני הקצוות שביניהם עומד לייזר. נועם רוצה רומא, בחורות, וכיף. מאיר רוצה להישאר ולהילחם על הבית. ולייזר נקרע בין שניהם. דינמיקה קלאסית של מלאך ושטן על הכתף.
אני כן אגיד שהדמות של לייזר מאוד פאסיבית פה אומנם אבל ניכר שהוא פשוט התבגר. אחרי שברון הלב שלו, הוא כבר לא מחפש כסף ומעמד. הוא גם לא מתעניין בבחורות ברומא. הוא פשוט מחפש משמעות ומוצא את עצמו מלמד את אחרוני התלמידים סוגייה במסכת ראש השנה. לייזר לא נותן לאבא שלו לקנות אותו. וזה מה שאולי נועם כן יעשה בהמשך העונה, וגדליה כבד מזמן נתן לכסף לעוור אותו.
הפיל שבחדר: גדליה ודבורלה
ועכשיו נדבר על הפיל שבחדר. היחסים בין גדליה לבין דבורה נשארים בגדר תעלומה. אני עדיין לא יודעת איך הם מתקשרים לתמה הזו, אבל אני מניחה שזה יגיע בהמשך. אנחנו עדיין לא יודעים למה דבורלה נמנעת מלטבול במקווה. או מה באמת קורה שם ביניהם מתחת לפני השטח.
אני כן שמחה על התפקיד של שולי רנד שהולך וגדל. גם הוא מסמן לנו עד כמה אדם מוכן ללכת רחוק רק בשביל אגו וכבוד מול הנמסיס שלו, הרב בלוך.
פיצוח הסדרה
חלק מהפיצוח של הסדרה, זה ההבנה שמדובר בסדרת "קולג' בויז" פשוט עם חרדים בישיבה. הפיצוח הזה עזר ליוצרים להבין את הויז'ן של הסדרה, ומכאן הרפרנס ל"ללכת שבי אחריו". וגם לסרט "ACCEPTED", הסרט בו נער שלא מתקבל לשום קולג' מחליט להקים קולג' חדשני בעצמו. פיצוח של סדרה זה בסוף 80% מלכתוב אותה, ואני מלמדת לעשות את זה בסדנה שלי.
ולסיום, פשוט תודה על היצירה הזו, על העדינות וההומור, ועל הדמויות הנפלאות האלה. מקווה שנהניתם ❤️
