אירוניה היא יסוד בסיפור סיפורים ולכן גם בתסריטאות. אירוניה יכולה להיות עצובה וטרגית, או שהיא יכולה להיות מצחיקה וסאטירית. במילים אחרות, יש דרכים בלתי מוגבלות שבהן אפשר להשתמש בכלי הנפלא הזה בתסריטאות. ישנם 3 סוגים שונים של אירוניה: דרמטית, מילולית ומצבית. לכל אחד יש הגדרה ותפקוד שונה בסיפור סיפורים.

אירוניה דרמטית

אירוניה דרמטית היא כאשר יש לנו יותר מידע על הנסיבות מאשר לדמות. כשידוע לנו שיש כריש רוצח באוקיינוס, אבל למבלים שמשכשכים במים חסרי הדאגות, אין מושג שהם ניצודים. זו אירוניה דרמטית. בקיצור, מדובר במשל הפצצה המתקתקת של היצ'קוק: אם נדע שהפצצה עומדת להתפוצץ אנחנו נהיה במתח מתי זה יקרה. או לחלופין האקדח שנראה במערכה הראשונה לפי צ'כוב. כמו בכל דוגמה לאירוניה דרמטית, השאלה היא למה לתת לקהל לדעת את האמת לפני שהדמויות יודעות? האם זה לא יהיה מזעזע לראות אנשים נטרפים על ידי כריש? או נפגעים מפיצוץ קטלני?

כמובן שזו שאלה סובייקטיבית. אנחנו נשאל את עצמנו איזו שיטה הכי מתאימה לתסריט? אבל הנה הסיבה למהאירוניה דרמטית עובדת הכי טוב בתרחישים מסוימים. לפעמים כשמשהו מפתיע ופתאומי,  אנחנו נרגיש שלא "הרווחנו" את זה. לא היתה בנייה שהביאה לנקודה הזו והכל קרה מהר מדיי. כאילו הוא בא משום מקום כדי להיות מזעזע לשמו. כשנשתמש באירוניה דרמתית, זה לא ירגיש כמו "רמאות".

כדי להבטיח אירוניה דרמתית, כל מה שנצטרך לעשות הוא לדאוג שהצופים או הקוראים שלנו ידעו שמשהו מסוים הולך להתרחש, ולגרום להם לשאול את עצמם: מתי? זה לא חייב להיות אסון, זו יכולה להיות גם השאלה מתי הם יתנשקו כבר אם זו קומדיה רומנטית, או מתי היא תגלה שהוא בוגד בה אם זו טלנובלה.

אירוניה מילולית

כאשר מישהו אומר משהו, אבל מתכוון להיפך. מה שנקרא סאבטקסט. אם הגיבור קיבל נכשל בקורס סטטיסטיקה  ואומר, "וואו, שיחקתי אותה בסטטיסטיקה" זו אירוניה מילולית. מעניין? כתבתי בהרחבה על סאבטקסט כאן>>
בתוך ההגדרה הכללית של אירוניה מילולית זו, ישנם 3 סוגים של אירוניה מילולית:

א. סרקזם
יש הבדל קל וחשוב בין אירוניה וסרקזם. המקום שבו האירוניה המילולית הופכת לסרקזם מבוססת על "כוונה". האם אתה רק מנסה להצחיק או שאתה מנסה לפגוע ברגשותיו של מישהו?

ב. לשון המעטה (אנדרסטייטמנט)
אנדרסטייטמנט זה ההפך מהגזמה, דרך עדינה יותר לתקשר איך אנחנו מרגישים באמת. אם אירוניה מילולית היא אמירת "ההפך" ממה שאתה מתכוון, אנדרסטייטמנט הוא פשוט לומר "פחות" ממה שאתה מתכוון. כמו למשל להגיד על מישהו שנוא ומתועב "לא אהוב עליי במיוחד".

ג. תֵאוּר מוּגזָם
שימוש בהצהרה מוגזמת בכוונה להדגיש את גודל ההרגשה שלך. למשל להגיד למישהו שהתגעגענו אליו מאוד "לא ראיתי אותך מיליון שנה!!" או "אני מתה עליך".

אירוניה מצבית

אירוניה מצבית היא כאשר אנו מצפים לדבר אחד, אבל מקבלים את ההיפך. כדי להימנע מגשם ביום החתונה, אתם בוחרים להתחתן באילת…ואז באמצע החופה מתחיל לרדת גשם. זו אירוניה מצבית. בתוך הגדרה כללית זו, ישנם 4 תת-סוגים של אירוניה מצבית:

א. אירוניה קוסמית
כשכוח עליון (הגורל, היקום) מתערב כדי ליצור מצב אירוני. "אירוניה של הגורל" אם בא לכם. אפשר לומר שיש סדרה שלמה שמבוססת על האירוניה הזו: לוציפר. לוציפר מורנינגסטאר (השטן) אינו יכול להשתמש בכוחותיו העל טבעיים כנגד האישה שהוא אוהב. במידה דומה, גם כשהג'יני של אלאדין הופך אותו לעשיר, זה לא מה שעוזר לו לזכות בלבה של יסמין.

ב. אירוניה פואטית
החטא הוא העונש, והפושע או הנבל מקבל את העונש שלו באופן בלתי צפוי. במילים אחרות: קארמה איז אה ביצ'. הרבה פעמים, זו הדרך שלנו התסריטאים ליצוק ערכים ומסרים לתוך התסריט שלנו.

ג. אירוניה מבנית
כשהאמינות של מספר הסיפור נשברת והופכת למגוחכת. זו אירוניה שנפוצה בתסריטים (בעיקר קומדיות) עם קריינות שמלווה את הסיפור בוויס אובר. הדוגמא הכי מוכרת היא מהסרט מעבר לכל דמיון.

ד. אירוניה היסטורית
כאשר במבט לאחור, בחירה או פעולה מסוימת מביאה את הדמות למקום בלתי צפוי או אפילו הפוך ממה שהתכוונה. בדרך כלל זה קורה כשדמות רוצה לפתור משהו  בדרך מסוימת, אבל מתקבלת תוצאה הפוכה או לא צפויה. למשל, כשגיבור הסרט שמש נצחית בראש צלול מנסה למחוק את האקסית שלו מהראש.

למה להשתמש באירוניה בתסריטאות?

אני חושבת שאירוניה נולדת כשמה שנראה שונה ממה שיש או צפוי. הניגוד הזה בין ציפייה למציאות הוא מה שהופך את האירוניה לכלי עשיר כל כך בסטוריטלינג ובתסריטאות. האירוניה מוסיפה רובד של מורכבות ועושר לקונפליקט, ומעניקה עומק. זה כלי ענקי ואולי אנדרייטד בהרבה שלבים של כתיבת תסריט: עלילה,מבנה, סגנון ודיאלוג.