איך כותבים קונפליקט? כולנו יודעים טוב מאוד כמה משמעות יש לקונפליקטים כדי לספר סיפור או ליצור דרמה. המחשבה השגויה כשמתחילים לכתוב זה שקונפליקט אומר לריב או להתנגח. אבל כמה סצנות של ריב יש כבר בסרט ממוצע?
ההגדרה הכי פשוטה לקונפליקט שמצאתי היא: מישהו רוצה משהו, ומישהו אחר רוצה את ההפך. זה איכשהו מאוד פשוט ומאוד לא קל.
ואז השאלה הזו שגם כן נאמרת בלי סוף: מה הדמות רוצה? רצון זו שאלה מאוד חשובה שמקשה על החיים. כי רצון זה משהו מאוד כללי, וכדי שזה יהיה מעניין אנחנו מנסים להיות ספציפיים כמה שיותר. בגלל זה אני אוהבת לחשוב על רצון יותר כבעיה שהדמות מנסה לפתור. בעיה היא משהו יותר נקודתי וזה כבר מכניס אותנו לנקודת מבט שעוזרת לפשט את תהליך הכתיבה.
חלאס הקדמות, מה יהיה פה היום?
בפוסט הזה אני אכתוב על סוגים של קונפליקטים. הרבה פעמים כשבאתי לכתוב סצנה, התקשיתי להבין על מה היא במהות שלה. מה הדמויות רוצות אחת מהשנייה? מה הבעיה שמנסים לפתור? או מה שנקרא "לפצח את הסצנה". בפוסט אני מתעסקת בקונפליקטים, כי הקונפליקט הוא באמת הדבר הכי בסיסי להבנה של סצנה.
התחלתי קודם כל מזה שהסתכלתי על סצנות וניתחתי את הקונפליקט שבהן. אחר כך כשניגשתי לכתיבה שלי, הבנתי שיותר קל לי לעשות רשימה של קונפליקטים ולבחון את הסצנה שלי מולן. אני מסתכלת על הסצנה שלי, ועל הרשימה ועושה מאצ'. גם אם זה לא יושב בדיוק על המשבצת שם, זה כנראה יפגע במשהו. זה בטוח יותר קל מאשר לחשוב כל פעם מחדש מסקראצ'.
גמביט המלכה.
החלטתי להדגים את רשימת הקונפליקטים על הפרק הראשון של גמביט המלכה. מנקודת מבטי, העולם מתחלק כרגע לשלושה חלקים: אלה שעפו על גמביט המלכה, אלה שלא הבינו על מה ההייפ וקטלו לה את החיים, ואלה שלא צפו בה. אני כמובן מעצבנת שחייבת להיות מיוחדת ואיפשהו שם באמצע. אני חושבת שזו סדרה טובה שמצליחה לעשות דברים מעניינים ושווה ללמוד ממנה קודם כל. זה לא מאסטרפיס אבל יש פה כמה דברים שגרמו לי לחשוב.
הסיבה השנייה שבחרתי דווקא במלכה גמביט ספציפית כדי לדבר על קונפליקטים: כי זו סדרה עם המון קונפליקטים והמון סוגים של קונפליקטים; הגיבורה מתחילה מנקודת פתיחה חלשה מאוד כיתומה וכל הזמן כוחות אנטגוניסטיים חזקים מאיימים עליה. הקונפליקטים האלה יוצרים גיבורה חזקה ומושכת. בשילוב של שחקנית מהממת זה בהחלט מביא אנשים לדבר נון סטופ.
<אזהרת ספוילרים: אם עוד לא ראיתם, רוצו לנטפליקס ותחזרו לכאן אחרי הפרק הראשון>
1. איך כותבים קונפליקט? והפעם הסתרה
אחד הקונפליקטים הנפוצים בפרק הזה הוא קונפליקט ההסתרה. הגיבורה רוצה להסתיר משהו ומפחדת שמישהו יגלה את הסוד שלה.
בסצנה/ סיקוונס הראשון של הפרק, בת' הבוגרת מנסה להסתיר שהיא השתכרה/ הסתממה ונרדמה באמבטיה. היא בדיוק מגיעה למה שנראה כמו תחרות שחמט חשובה ומהודרת במיוחד. בהמשך נגלה שזה היריב הכי גדול שלה בעצם. כמו המאסטר מפלצת שיש בסוף משחק מחשב (או הסקאר של מלך האריות לילדי שנות ה90').
זה מתחיל עם שחור מרוח מתחת לעיניים אוונסנס סטייל (הלהקה הגוטית משנות ה2000) ונגמר כשהיא רצה לתחרות, נועלת עקבים ברגע האחרון ו"ההצגה" מתחילה. כל הסצנה עוסקת בבעיה שנוצרה לבת': היא הסתממה והתעוררה מאוחר לתחרות החשובה שלה, בעיתוי ובמקום הכי גרועים שאפשר והיא חייבת להסתיר את זה.
חוץ מזה, לאורך כל הפרק בת' עושה דברים שאסור. היא מבריזה משיעור קפלה, נפגשת עם השרת למחתרת שחמט סודית במרתף ומגניבה כדורי הרגעה מתחת ללשון. בקיצור, היא אשפית ההסתרות; ילדה שקטה שלא מחייכת, מסתורית עם שאיפות רחוקות שלא רואה בעיניים כלום חוץ ממה שהיא רוצה. שזה בעיקר שחמט וסמים.
2. איך כותבים קונפליקט – חוסר שליטה/ חוסר אונים.
בסופו של דבר הכל נוגע לשליטה כשמדברים על קונפליקטים. אבל מה קורה כשאין לך בכלל שליטה? בסצנה השנייה, חזרנו אחורה בזמן. הסצנה מתחילה בשני שוטרים ששואלים את עצמם מה לעשות עם בת' הילדה אחרי שאמא שלה נהרגת בתאונה. בת' רק עומדת ומסתכלת עליהם בחוסר אונים, כשגופת אמה מוטלת על הרצפה מאחוריה.
השאלה היא קודם כל: מה בת' מרגישה כאן? והתשובה היא חוסר אונים. במיוחד כשהסצנה מתחילה בשוטרים זרים שתוהים מה לעשות איתה כאילו היא איזה חפץ מיותר. אם אפשר לקרוא לזה "בעיה" (קצת אנדרסטייטמנט), אז הבעיה היא שבת' יתומה ואין לה לאן ללכת ועכשיו היא תלויה באנשים זרים לחלוטין. אין לה שום שליטה על חייה.
מכאן אנחנו נכנסים עמוק יותר ויותר לבדידות והקושי של בת' בכניסה לבית היתומים. כשהיא מגיעה לחדר מלא מיטות שכולן נראות אותו דבר, גוזרים לה את השיער ומלבישים אותה. היא בעצם הופכת להיות רכוש של בית היתומים. הם מחליטים איפה היא תישן, מה היא תלבש ואיך תהיה התספורת שלה.
יש כאן איבוד של אנושיות אפילו. כבר בהתחלה כשגברת דירדורף מקבלת את פניה היא פוגשת בשתי בנות שנראות ומדברות בדיוק אותו דבר. בית היתומים הוא סוג של כור היתוך שמצפה מכולן להיות נערות למופת על פי חוקי הנימוס והמסורת. ביטול של כל אינדיבידואליזם. שלא נדבר על הכדורים שנותנים להן.
היחידה שמתבלטת מעל כולם ובית היתומים לא הצליח למחוק לה את האופי, היא ג'ולין, הבחורה השחורה שכבר בסצנה הראשונה מקללת בלי לדפוק חשבון (בדיוק אחרי שהמורה לנימוסים מציגה את עצמה). ברגע הזה עוד לא ידעתי אם אני הולכת לאהוב את הבחורה המקללת הזו או לא, אבל ידעתי שכנראה יהיה בה משהו מיוחד. אני אוהבת את הדרך הזו להבליט דמות אחת מעל האחרות רק באמצעות סאונד ותזמון.
הבעיה כאן דומה: בת' ממשיכה לאבד את השליטה בחייה. זו אקספוזיציה (מאוד ארוכה) שמסבירה לנו למה השחמט מציל את בת'. כי זה עולם של 64 משבצות ו32 כלים, והוא מאוד צפוי ובשליטה שלה.
3. איך כותבים קונפליקט – ההדחקה.
סצנה קצרה מאוד, שבה אישה מבוגרת מסיעה את בת' לבית היתומים. היא שואלת אותה אם היא יודעת מה זה אומר שאמא שלה נפטרה, ומנסה לעודד אותה. בת' רק מסתכלת עליה בעיניים גדולות ובוהה בשמלה שלה. היא עדיין חסרת אונים ואבודה. היא לא יודעת איך זה להיות יתומה ולגור בבית יתומים. היא פשוט רוצה הביתה.
האישה המבוגרת הזו היא הקול שבת' מנסה להדחיק. היא לא רוצה לחשוב על המוות של אמא שלה ומה זה אומר, והאישה הזו לא מותירה לה ברירה. היא לכודה איתה ברכב, עדיין חסרת אונים וחייבת לשמוע אותה.
אני קוראת לקונפליקט הזה קונפליקט ההדחקה, שהוא מוטיב חוזר בסדרה הזו. ילדה שמסממת את עצמה כדי להדחיק את הקשיים. השחמט בעצמו הוא סוג של הדחקה שעוזר לה לא לחשוב על הכאב ולקבל איזושהי שליטה. הבעיה של בת' כאן היא שהמציאות טופחת בפניה כשהזקנה הזו מנסה להסביר לה במלים את הכאב שלה ואת מה שעובר עליה. אבל בת' לא רוצה בכלל לתרגם את הכאב הזה עדיין או לעכל אותו.
קונפליקט ההדחקה מתרחש גם במפגש הראשון עם ג'ולין, כשהיא שואלת את בת' מה היה הדבר האחרון שאמא שלה אמרה ובת' משקרת לה. ובת' ממש לא רוצה לחשוב על זה. אחר כך אנחנו פוגשים שוב את ג'ולין בתור לחלוקת התרופות. היא חייכנית וחברותית לבת' ושם כבר אהבתי אותה. זה בולט שג'ולין מבוגרת בהרבה מבת' ולכן היא מסבירה לה את העניינים כאן. ברור שהיא גם מנסה להתייחס לכל החרא מסביב בציניות וחוש הומור. בניגוד למבוגרים האחרים בעולם של בת' שמרחמים עליה כל הזמן ומנסים לעודד אותה במלים ריקות.
4. איך כותבים קונפליקט – הדחייה.
בת' מתיישבת לאכול עם שאר היתומות בשולחן. עוד משהו נוראי להתרגל אליו זה האוכל הדוחה של בית יתומות. זו סצנה שמאוד נפוצה כשמישהו מגיע למקום חדש כי האוכל הוא מרכיב מאוד חשוב בהסתגלות.
הבעיה של בת' היא פשוטה: היא נגעלת מהאוכל אבל חייבת לאכול אותו כי אחרת לא יאמצו אותה, וזה סיכון ממש גדול לקחת. אם לא היה את הקטע הזה שהחברה שלה אומרת "אם לא תאכלי אז לא יאמצו אותך", לא היה פה שום קונפליקט. זה הוסיף לכאן את האלמנט של הסיכון. בלי סיכון זה היה רק ילדה שנגעלת לאכול דג וזהו.
חוץ מזה, זה העביר לנו מידע חשוב על הרצון הכי גדול של כל היתומות שם: שמישהו יאמץ אותן. הדחייה מקבלת כאן משמעות כפולה בעצם, כי יש גם את הפחד שהן יהיו דחויות ולא יאמצו אותן.
הנה דוגמא על קונפליקט הדחייה מז'אנר אחר: זוכרים את הסצנה בחברים שרוס מוכן לשתות כוס של שומן כדי להוכיח לרייצ'ל שהוא אוהב אותה כדי שתבוא איתו לטקס במוזיאון? גם כאן יש אלמנט של סיכון, כי הוא עלול לאבד אותה ולאחר לטקס. בלי אלמנט הסיכון זה אולי היה משעשע, אבל לא היה דרמה או הסבר שפוי לזה שהוא יעשה את זה.
5. איך כותבים קונפליקט – השכנוע.
בפרק הראשון בת' בעיקר מנסה לשכנע את מיסטר שייבל לשחק איתה שחמט. היא עושה את זה בכל מיני דרכים: בהתחלה היא מבקשת. אחרי שהיא מקבלת לא, היא מסבירה לו שהיא לא זרה והיא אחת מהיתומות פה. כשזה לא מספיק, היא מרשימה אותו כשהיא מראה לו כמה היא עקבה אחרי המשחק ומכירה כבר את פעולות השחקנים.
הקונפליקט הזה מגיע בצורה שונה לאחר מכן, בסצנה בה גברת דירדורף צריכה להרשות לה ללכת לשחק במועדון השחמט של התיכון. שם היא לא משכנעת אותה, אבל ראש המועדון עושה את זה בשבילה.
6. קונפליקט המבחן.
כל ראיון עבודה או אודישן הוא מבחן. הסצנה בה ראש המועדון ומיסטר שייבל בוחנים את גאונותה של בת' בשחמט היא סצנת קונפליקט מבחן במלוא מובן המילה. המבחנים רק הולכים ונעשים קשים יותר; בהתחלה היא משחקת מול ראש המועדון, אחר כך מול שניהם בו זמנית, ואחר כך בלי לראות את המשחק בכלל.
גם אם לא ברור מה התגמול שלה על כך, זה ברור לנו שבת' רוצה מאוד להצליח ולכן אנחנו גם רוצים שהיא תראה להם מה זה. אם המבחן לא היה חשוב לה, לא היה קונפליקט.
מה שהכי חשוב בסצנות כאלה, זה שגם אם אנחנו יודעים שהיא תנצח, אנחנו עדיין לא בטוחים. בכל רגע יש הרגשה שאולי לא. זה יחסית קל יותר עם שחמט כי הצופה הממוצע לא באמת מבין בזה אז הכל הופך להיות דיי מפתיע.
בצילום בסדרה, הם משתמשים הרבה בצילום הפנים וההבעות כדי להעביר לנו את המתרחש; אם בת' נראית מודאגת, גם אנחנו מודאגים. אם היריב מחייך, אנחנו נלחצים בשבילה. אם היא מזיזה כלי, אנחנו רוצים לדעת מה תהיה ההשפעה של זה ומה יהיה הצעד הבא. בניגוד לקרב חרבות או דו קרב קוסמים (הבנתם כבר שאני גרופית הארי פוטר?) זה שהכל קורה יותר לאט והסאספנס עולה.
7. קונפליקט – התחרות/ הקרב.
קונפליקט דומה אבל שונה. כשבת' מגיעה למועדון השחמט בתיכון היא מתחרה בקבוצה לא קטנה של בחורים בוגרים ממנה. היא מתחרה בכולם בו זמנית ומנצחת. יש כאן מימד של תחרות וגם של קרב מרובה משתתפים. אם להיות מופרעת, אפשר להשוות את זה לקיל ביל 2 כשאומה ת'ורמן משספת בערך מליון יפנים בו זמנית ומקנחת בטפיחות ישבן של אחד קטן במיוחד.
קרבות הם תמיד מעניינים איכשהו. זו הסיבה שסדרות עקובות מלחמות כמו ויקינגים או משחקי הכס מותחות כל כך. תמיד יש צד אחד שאנחנו רוצים שינצח. גם כאן הכי חשובה היא היכולת להפתיע אותנו, או לגרום לנו להרגיש שבכל רגע הכול יכול להשתנות.
8. איך כותבים קונפליקט – גניבה/ השגת גבול.
סצנה שממש אהבתי, ולא קיבלה מספיק פיי אוף אחר כך לדעתי: הסצנה שבת' מחליטה לעשות מעשה ולגנוב את הכדורים הירוקים. בת' שוב עושה משהו שאסור אבל ממש אסור. ויש לה תכנית פעולה. כשכולם בסרט היא הולכת לפרוץ את המנעול ולקחת כמה כדורים שרק תצליח להחזיק בידיים של ילדה בת עשר. בכל הסצנה הייתי במתח הורג שהולכים לתפוס אותה.
ואז תפסו אותה. ולא קרה כלום. זה היה ממש מאכזב שפרק 2 מתחיל כאילו כלום. אבל בכל מקרה, זה קונפליקט מדהים שממש עובד ומותח. היוצרים ידעו לנצל את זה מצוין עם הבחירה לתת לבת' שלא להסתפק בכדור אחד או שניים. היא חוזרת לקחת עוד ועוד כדורים ואני כזה לאאאא מה את עושה תברחי משם. אז כן. הצליחו להכניס אותי פנימה. לגמרי.
9. איך כותבים קונפליקט – הגמילה.
לכל שבת יש מוצאי שבת וכמו כל סיפור על התמכרות, יהיה בסוף גם סיפור גמילה. בת' מפלרטטת עם הגמילה לאורך כל הסדרה והכל זרוע כבר בפרק הראשון. יש כאן שני דברים שבת' מתמודדת עם הגמילה מהם: השחמט והכדורים.
כשמפסיקים לתת לבת' את הכדורים היא מגיבה בכל מיני דרכים שמביעות כעס ותסכול; היא הופכת להיות אפטית ומתנהגת כמו נרקומנית מן המניין. הכדורים בראש מעייניה לפני הכל ולא אכפת לה מהילדה החדשה שהגיעה לבית היתומות; היא יושבת חיוורת על המיטה ולא מדברת עם אף אחד; היא עצבנית ומפחדת שלא תתפקד כמו שצריך בתחרות, עד שג'ולין מצילה אותה עם כדור אחד.
וזאת כנראה הנקודה הכי כואבת שלה. עם הכדורים היא מצליחה להתרכז ולדמיין את השחמט על התקרה כשהיא הולכת לישון, אבל בלעדיהם השחמט בסכנה. מה שמביא אותי לסוגיית השחמט. הכל מתחיל כשמיסטר שייבל מציב לה גבול. הוא אומר לה שהיא צריכה לפרוש ברגע שהיא מאבדת את המלכה שלה בצורה מסויימת. כשפתאום גם במקום היחיד שנותן לה מפלט מציבים לבת' גבול, היא מאבדת את זה. בת' שכל כך רוצה להמשיך לשחק לא מוכנה לקבל את זה וזה נגמר בקללות, דלת סגורה ושברון לב.
10. איך כותבים קונפליקט – האישור.
האדם היחיד שבת' מצפה ממנו לאישור, הוא מיסטר שייבל. היא רוצה לשמוע אותו אומר שהיא טובה בשחמט. ולאורך כל הפרק, זה מה שהיא מנסה לעשות. סצנה שממש העמידה בעיניי דמעות היא סצנת המונטאז' בה שייבל מלמד את בת' שחמט, והיא כל הזמן עולה שלבים.
היא כל כך מתרגשת כשהוא נותן לה פתאום לשחק את הלבן, או נותן לה ספר לימוד. ואני התרגשתי נורא כשהיא שואלת אותו אם היא טובה מספיק. ופתאום יוצא ממיסטר שייבל את כל מה שהתאפק לא להגיד לה עד עכשיו: את מדהימה. פתאום הבנתי כמה מיסטר שייבל היה מורה טוב. כי כמו שנאמר בוויפלאש, לפעמים הדבר הכי גרוע שמורה יכול להגיד לתלמיד זה "עבודה טובה".
נסכם?
להבין איך כותבים קונפליקט בבסיס של סצנה מקצר תהליכים בפיצוח שלה. כמובן שקונפליקט נחוץ כדי לפצח את התמה של הסרט/ סדרה כולה ועומד בבסיס של כל סיפור בעצם. הקונפליקטים הנפוצים ביותר בסרט/ סדרה כנראה הכי קשורים באופן הדוק לתמה שלה.
התמה בפרק הראשון של גמביט המלכה ושל הסדרה כולה היא התמכרות שיושבת על המקום של הדחקה. זה מקבל דימוי מהמם כשבת' שוכבת במיטה ומסתכלת על התקרה. בלילה הראשון, עוד לפני שהיא מקשיבה לעצת ג'ולין ולוקחת את הכדור הירוק לפני השינה, היא נזכרת ברגעים שהיא מנסה להדחיק. אחרי שהיא פוגשת את מיסטר שייבל והשחמט, ומתחילה לקחת את הכדורים בסמוך לשינה העולם שלה מתייצב והתקרה המפחידה הופכת ללוח שחמט יציב שמחולק לשחור ולבן ויוצר סדר בתוך הכאוס בחייה.
אגב, שמתם לב שהקונפליקטים הם בעצם בעיות קטנות בתוך הבעיות הגדולות של הגיבורה? הבעיות הגדולות שלה בפרק הם ההדחקה של הטראומה שלה, ההתמכרות לסמים ושחמט, וההסתגלות לבית היתומות. כמעט כל הסצנות הן הבעיות הקטנות בדרך לפתרון שלה לבעיות האלו.
