לכתוב סרט קצר זה לא פשוט כמו שזה אולי נשמע. סרט קצר דורש תסריטאות מהודקת, מחושבת ומדויקת. לא כל כותב חייב לעבור דרך הנישה הזאת, אבל בסופו של דבר זה בדרך כלל מה שקורה.

רובנו כותבים סרט קצר בתחילת הדרך גם אם זה לא הז'אנר האהוב עלינו ותכלס בא לנו לכתוב מלודרמות יומיות בשארית חיינו. אז איך מוודאים שזה באמת כתוב נכון? אחרי כל הסרטים שצפיתי בהם, אספתי לכם את חמש הטעויות הגדולות ביותר שכדאי להימנע מהן. אתם באים?

1. סיפור שלא מתאים לז'אנר סרט קצר

*סיפור שמתמשך על פרק זמן ארוך
סרט קצר בדרך כלל אורך עד 20 דקות ולכן אנחנו נרצה סיפור שנצליח להעביר בפרק זמן קצר כזה. אין לנו זמן לפלאשבקים ואקספוזיציות ארוכות. ולכן אנחנו פחות נרצה לעבור שנים וחודשים בסרט קצר. אני מעדיפה להגדיר התרחשות שלא עולה על 48 שעות מקסימום. אני אולי נשמעת קיצונית, אבל הסרטים הקצרים הכי טובים שצפיתי בהם, היו כאלה.

*התרחשות מסועפת ומרובת דמויות
בגלל שאין לנו זמן רב להעמיק בדמויות שלנו, אני מעדיפה סיפור שמכיל דמות ראשית אחת, מקסימום שתיים. ככה נוכל להבטיח שיש לנו הזדהות ויחס מספק לפחות לדמות אחת, במקום להתפזר על הרבה דמויות מבלי היכולת לתת להן תשומת לב אמיתית. כמו שאומר טונה: "והכל עניין של מה שמים בפוקוס".

2. חסרה בסרט דילמה מוסרית

אחת הטעויות הנפוצות ביותר שיוצא לי לראות בתסריטים בכלל ובתסריטים קצרים בפרט. לא רק שחשוב שתהיה לכם דילמה מוסרית בסרט שלכם. יותר מזה, אני ממליצה לכם מעומק הלב להתחיל את הסרט משם. או לפחות, להבין מה השאלה הדרמתית שעומדת בבסיס התמה שלכם בשלבים המוקדמים של הכתיבה. בדרך כלל, התמה הזו תהיה כתובת בהצהרת הכוונות שלכם. תשאלו את עצמכם ותהיו כנים: האם זה באמת נמצא שם? או שזה רק כתוב בהצהרת כוונות לשם ההצרה?

כשהדמות שלכם מתמודדת עם דילמה מוסרית, יותר קל לכם להעביר מסר, הזדהות ומתח. הדילמה המוסרית צריכה להיות קשה ובלתי ניתנת לפתרון "מושלם". כשהג'וקר מכריח את באטמן לבחור את מי להציל, את אהובתו או את ראש העיר שתמך בו. זו דילמה מוסרית קשה, כי הוא הולך להפסיד בכל מקרה. מה שעוד יותר מדהים בתסריט של האביר האפל, זה הרגע המפתיע בו אנו מגלים שהג'וקר החליף ביניהם וכך באטמן מאבד את רייצ'ל.

3. לא ברור מה הדמויות רוצות, אם בכלל

כל המטרה של אקספוזיציה, היא בעצם להבהיר מה הדמות שלכם רוצה. תזכרו את זה. ככל שהדמות תרצה משהו באופן ברור וחד משמעי, ככה נשמור על מתח והזדהות איתה. הרצון צריך להיות פשוט, משהו שאפשר להגיד במילה אחת. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות כשהרצון לא ברור, זה שהסרט הופך להיות בליל התרחשויות ללא כיוון או מטרה.

כשיש רצון, הדמות מקבלת גם משמעות. ויותר מכך, בלי רצון, אין דילמה מוסרית. אם אתם רוצים ללמוד עוד על רצון והתפתחות דמויות, הכנתי לכם פוסט במיוחד רק על זה

4. הדמות לא משלמת מחיר

אם הדמות שלכם משיגה את מה שהיא רוצה, צריך להיות לזה מחיר. כישלונות. מסע ודרך. מחיר זה כשהוא משיג את הבחורה, אבל עכשיו הוא צריך להתמודד עם אבא שלה. או שהוא משיג את האוצר, אבל עכשיו הוא מגלה את הדרקון ששומר עליו. בצורה הזו, אנחנו שומרים על "רכבת ההרים" הרגשית בתסריט. יש רגע של אושר כשהדמות משיגה את מה שהיא רוצה, ומייד אסון שעליה להתמודד איתו. כמובן שהאסון צריך להיות קשור לאירועים הקודמים ולא רנדומלי.

בסקיילים גדולים יותר של סדרה מרובת עונות, אפשר לומר שהמחיר ששילם רוב במשחקי הכס, על כך שהתחתן עם הבחורה שהתאהב בה ולא קיים את הבטחתו להינשא לבתו של וולדר פריי היה החתונה האדומה. ואם נחזור לבאטמן, המוות של רייצ'ל זה המחיר שלו. אני יודעת שאלו דוגמאות מסרטים באורך מלא, הסיבה לכך היא שרובנו לא ראינו את אותם סרטים קצרים. אבל העיקרון הזה עומד בכל מצב.

5. אין שינוי

בסרט קצר אנחנו לא נצפה לשינויים אסטרונומיים. הילד החנון לא יהפוך לספיידרמן והזונה לא תהפוך ל"אישה יפה". אבל עדיין, אנחנו מצפים לשינוי קטן. משהו שנעשה אחרת.

אחת הדרכים הפשוטות ביותר להעביר את השינוי הקטן של הדמות, היא כשאנחנו מכניסים בתחילת הסרט לסיטואציה מסוימת, ובסוף הסרט היא נתקלת באותה סיטואציה אבל מתנהגת באופן שונה. תחשבו על זה ככה: במקום לשנות את הדמות שלכם, תשנו את היחס שלה לדברים או לאנשים.

הסרט הקצר הבא הוא דיי ביזארי, אבל מצליח לגרום לשינוי מהותי בדמות שלו ב13 דקות. אחת הבעיות של הסרט הזה, אגב, היא שלדמות אין רצון.