בפוסט הקודם על קשת עונתית, דיברתי על כל הגורמים המקדימים לכתיבת המהלכים העונתיים של הסדרה שלכם: מה מניע את הדמויות? מה הן מנסות להשיג? אילו מכשולים שעומדים בפניהם? איזה גורם מאחד את כולן תחת קורת גג אחת? בפוסט הזה אני מכניסה אתכם פנימה, ממש ממש לפירוט המדויק של קשת עונתית. והפעם: המפקדת. סדרה מרעננת, מלאת הפתעות וכיף. והכי מעניין, לא מעט דמויות בכלל. נועה, ערבה, צימר, ספיר וצליל.

הגורם המאחד שלהן הוא הכי פשוט בעולם: שירות צבאי. ישנות יחד, אוכלות יחד, שונאות את המחלקה שלהן ביחד. הכל יחד. המטרה המשותפת עוד יותר פשוטה: להעביר את הבנות הכי פצועות טירונות מוצלחת. להתמודד עם כל הקשיים של פיקוד והדרכה, מול האוכלוסייה הכי מורכבת. עד כאן קפיש.

*זהירות ספוילרים וזה*

קשת עונתית: אינטרס אישי מול נקודת פתיחה

אני רוצה שניכנס לתוך האינטרס האישי של כל אחת בחוויה הקולקטיבית הזו. בדרך לאינטרס האישי, לכל דמות יש את הגישה שלה להשיג את מה שהיא רוצה. מה האטיטיוד? איך היא שורדת בעולם? נחשו מה, אין להן מושג איך "לתקוף" את זה וכמה טעויות הן עושות בדרך. בפוסט הקודם כתבתי על נקודת פתיחה ונקודת גבוהה ביחס לגודל הרצון. ככל שהרצון קטן יותר, נקודת הפתיחה תהיה קטנה יותר. כדי להבין יותר על נקודת פתיחה וסיום של דמות, יש פוסט שלם שכתבתי רק על זה>>>

נועה, הדמות הראשית, נכנסת לתפקיד פיקודי בכיר ומורכב, לנעליים הגדולות של המ"מ הקודמת והאהובה. ונקודת הפתיחה שלה נמוכה מהרגיל, כי התקשורת בין אישית שלה לוקה בחסר או כמו שהמב"סית אומרת, לא עברה את הסוציומטרי. נועה באה בגישה של "לא באתי לעשות חברים" למרות שהעזרה שלהם כנראה נחוצה לה מאוד, והיא מאמינה שזו הגישה להשיג את המטרה שלה.

לאן זה הולך? נקודת סיום

אני רוצה שתשימו לב, איך לכל דמות קורה את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לה. למה? כי זה מוציא מהדמויות את המיץ הכי מעניין. כי זה הדבר היחיד שמסוגל לגרום לנו להשתנות. אחרי כמה פעמים שמשהו לא עובד, אנחנו שואלים את עצמנו מה עשינו לא נכון? (בתקווה) ואז יש סיכוי קטנטן שנשתנה. האם כולן משתנות 300 מעלות? כמובן שלא. אבל לכל אחת יש את ההזדמנויות לעשות צעדים קטנים. ולכן, זו נקודה מאוד מעניינת להבין איפה הדמויות שלנו יסיימו את העונה? מאיזו נקודת פתיחה לאיזו נקודת סיום?

נתחיל בנועה, הדבר הכי גרוע שקורה לה, שאולי הוא גם הדבר הכי טוב שקורה לה, זה שהיא מקבלת את תפקיד המ"מ. המנגנון של הסדרה בגדול, זה ההתמודדות של המפקדות עם השטויות של הטירוניות שלהן, כל פעם משהו אחר. במילה מנגנון אני מתכוונת שזה מבנה שחוזר על עצמו בכל פרק. כמובן שקורים עוד דברים מן הסתם. אבל בגדול, הטירוניות הולכות ומגזימות עם הבעיות שלהן, עד שזה מגיע לשיא שהן פשוט בורחות להן מהמסע.

בהיבט ה"פרקי", כלומר בכל פרק בפני עצמו, המנגנון פוגע ישירות ברצון והאינטרס האישי של נועה. הקשיים שלה בדרך לפיקוד, גם מול המ"כיות וגם מול הטירוניות הכי קשות בתבל. ובכל פעם היא מנסה לפתור את הבעיות האלה אבל מגלה שהיא עושה את זה גרוע. בהיבט העונתי, נועה מבינה את שתי הטעויות הכי גדולות שעשתה. לתת לערבה להמשיך לפקד, ולא לנסות להיעזר במ"כיות שלה כחברות, במקום להתייחס אליהן כפקודות תחתיה. ואני חושבת שיש גם טעות שלישית. הטעות של שמרית. אבל לשם ניכנס אחר כך.

קשת עונתית של צליל. קצינה עם לשון בחוץ

מאוד דומה לנועה במובן הזה של להוכיח את עצמה. מצד שני, נקודת הפתיחה שלה אחרת. הבעיה שלה היא לא התקשורת, אלא דווקא העמוד שדרה שלה. בניגוד לנועה, שתמיד עומדת על שלה (גם כשלא צריך), צליל לא ממש מצליחה לעמוד מול הטירוניות שלה, היא מנסה לפלס את דרכה דרך חנופה והתחנחנות.

צליל היא הדמות היחידה שמשתנה באופן בולט, אבל בקטע טוב בעיניי. ההתחנחנות שלה פוגעת בה כשחגו מנצלת את זה ומחדירה את אחיה הקטן לבסיס. היא מסבכת את צליל עד מעל הראש, ובכל פרק זה הולך ומדרדר. אבל צליל מחזירה לה בסוף הטירונות כשהיא לא ממליצה עליה לפיקוד. אני חושבת שמה שהכי יפה בבחירה הזו של צליל, שעד הרגע האחרון לא ידעתי מה היא תבחר. דווקא צליל, שבאה עם המון מרץ ורצון לשנות את העולם, פתאום מחליטה שלשנות את העולם זה דווקא לא לתת לחגו את הפיקוד. לא צפוי בכלל.

קשת עונתית של ספיר. האם זאת אהבה?

הכל קטן עליה. היא כבר עברה את הטירונות הזו אלף פעם. יש לה משהו אחר להוכיח לעצמה. היא רוצה להוכיח שהמפקד הבכיר והחתיך אוהב אותה. הקשר שלהם סודי ומרגש, אבל האם הוא באמת שלה?

ספיר מגלה שכפיר עומד לעזוב ואז עושה מעשה והולכת ללכלך עליו כדי שישאר איתה בבסיס והכל ישאר כמו שהיה. בהיבט הפרקי, ההתמודדות שלה היא בעיקר מול ההסתרה שלה, שאף אחד לא יגלה, ושכפיר לא יגלה את מה שעשתה לו. אבל בפרק האחרון היא עומדת להגיד לו את האמת, למרות שעמוק בפנים היא יודעת שצימר צודקת והוא לא יסלח לה. וכנראה שהוא גם לא באמת אוהב אותה. אח, כמה זה כואב.

קשת עונתית של ערבה. במקום הלא נכון

הבוכייה, שבהחלט לא מתאימה לפיקוד אבל נפלה עליה מ"מ שמפעילה עליה לחץ להמשיך. ערבה רוצה להוכיח לנועה, היחידה שהאמינה בה אי פעם, שהיא מסוגלת לכך. אבל נקודת הפתיחה שלה היא הנמוכה ביותר. היא באמת פשוט לא מתאימה להיות מ"כית, והדרך היחידה שלה להתמודד עם זה, זה לא להתמודד. היא אשכרה מעדיפה לנקות בעצמה את כל הזרדים הכי עוקצניים שראיתי, מאשר להתמודד עם הטירוניות שלה.

הדבר הכי גרוע שקרה לה זה נועה שהאמינה בה והכריחה אותה בעצם להמשיך לפקד. ערבה זרמה איתה, עד שזה כבר היה יותר מדיי. הדרך של ערבה שלא להתמודד מגיעה לקצה. התאבדות. התאבדות היא כנראה הפעולה הכי קיצונית של חוסר התמודדות, ומשם, כשערבה בכל זאת נשארת בחיים, היא מקבלת הזדמנות להשתנות ולחשבה מסלול מחדש. היא ליטרלי נולדת מחדש.

בא לי לעצור כאן רגע ולהצדיע לדמות המדהימה הזו, הדמות שמתארת כל כך הרבה נערים ונערות שלא מוצאים את עצמם בצבא וחושבים שזה סוף העולם, או שזה מעיד כמה הם שווים. דמות חשובה ונפלאה, שתמיד הצליחה להפתיע אותי, לדחות אותי וגם לעורר הזדהות. באמת משהו.

קשת עונתית של צימר. חברה נבגדת

השארתי את צימר לסוף, כי היא אכן הדמות הכי פחות מטופלת כאן לצערי. דמות שלא קיבלה מספיק מקום. התפקיד העיקרי שלה הוא להיות מעצבנת. להקשות על נועה, על ספיר ושאר הבנות. היא סוג של אנטגוניסט ברירת מחדל, כשאין אף אחד אחר בסביבה שיהווה מכשול (תמיד טוב שיש אחד כזה בשלוף). הכותבות ניסו להכניס לה קצת יותר עומק כשראינו אותה הולכת לבד בין כל הזוגות שהולכים הביתה, אבל בערך שם זה נגמר.

ויש גם את עניין החברות של ספיר ששוברת לה את הלב כשהיא מגלה שהיא הסתירה ממנה את הקשר עם כפיר (המפקד שלהן). מה שמעניין בגישה של צימר, זה שהיא בטוחה שהכל בכיס שלה, והיא כבר חברה של ספיר והיא לא צריכה אף אחד, ולכן היא מרשה לעצמה להיות כלבה לכולן. אבל ברגע שספיר "בוגדת" בה היא מרגישה נורא לבד ויש שם איזה רגע שהיא קולטת שהיא שמה את כל הביצים במקום אחד.

חמש הדמויות האלה עוברות מכשולים, ומתמודדות איתם כל אחת לפי האופי שלה. הן משתנות והגישה שלהן משתנה בדרך לשם. וכמובן, מערכות היחסים שלהן משתנות לא פחות. הדמויות הנוספות שמקבלות יחס משני, הן שמרית וחגו, הטירוניות. אבל נו, קצרה היריעה מלהכיל.

דברי איתי בכריכים, מה קורה באמצע?

יש כמה דרכים להסתכל על הדרך הזו. על האמצע. זה משתנה בין ז'אנרים, וגם בין העדפות של כל יוצר ויוצר. כאן אני אדבר על 2 שיטות שבדרך כלל גם משתלבות זו בזו. השיטה הראשונה היא השיטה שתעזור לכם למצוא את הדמויות בהיבט הרגשי שלהן, ולהיכנס לפרטים והניואנסים הקטנים. השיטה השנייה היא כבר למקום מתקדם יותר, שיש לכם מספיק חומר כדי לסדר אותו לפי מערכות.

1. שיטת כדור השלג

השיטה הזו מתאימה בעיקר לקומדיות, או לפחות לסדרות שעוסקות בענייני היומיום, ופחות דרמות אקשן אפיות כאלה או מותחני בלשים. אם אתם כותבים שיותר קל להם לכתוב מתוך הפרטים הקטנים והניואנסים, זה בול בשבילכם. הכותבים של סאות' פארק הצליחו לכתוב ככה פרק בפחות משבוע, כי זו שיטה שעובדת. הרעיון הוא נסיבתיות.

במלים אחרות, כל סצנה גורמת לשנייה לקרות ולהתגלגל הלאה. כמו כדור שלג. הסיפור של צליל עובד ככה למשל. בהתחלה היא מרשה לחגו להכניס את אחיה לבסיס, אבל זה הולך ומסתבך. הכותבים של סאות' פארק פשוט תמיד התחילו באאוט ליין פשוט של הסצנות המרכיבות את הפרק, כשכל סצנה מתחיל במילה "אבל" או "לכן".

לדוגמא, צליל נותנת לחגו להכניס את אחיה לבסיס, אבל הוא לא מוכן להיסגר בחדר, לכן היא מאיימת עליו שהיא תוציא אותו, אבל חגו מאיימת עליה שהיא תספר לנועה שהיא חתמה בשמה. כמובן שזה יכול להימשך לנצח, ואתם תמצאו את האיזון המבני של הדבר לפי החלוקה למערכות. אבל כדי להתחיל, כל מה שתצטרכו זה נקודת התחלה ונקודת סיום. ל5 המערכות אני מגיעה ממש עכשיו.

2. שיטת החלוקה ל5 מערכות

5 המערכות האלה מרכיבות גם את המבנה הפרקי, וגם את המבנה העונתי. רוב הסדרות פועלות פחות או יותר בצורה הזו, כמובן שלא באופן גורף.

מרכה ראשונה. היכרות

המערכה שמכירה לנו את הדמויות, בדרך כלל קצרה יחסית. אבל דבר חשוב נוסף שאסור לדלג עליו הוא שבמערכה הזו אנו נחשפים לבעיה של הדמות. וכאן אנחנו נקבל את כל המידע כדי להבין את הבעיה הזו. ככל שנבין את הבעיה מהר יותר, נהיה מעורבים רגשית מהר יותר. במקרה הזה, הבעיה של נועה ברורה מאוד מהרגע שהיא עולה לאוטובוס עם 20 נערות שלא שמות עליה.

מערכה שנייה. הסלמה

הפעימה השנייה של המאורע המחולל. במערכה השנייה, דברים נעשים גרועים יותר. הבעיה של המערכה הקודמת מחריפה, ואנחנו מעמיקים את ההיכרות עם העולם והדמויות המשניות. הסיפור של חגו ושמרית נפתח בפנינו,  ונועה מתחילה לקלוט לאן היא נכנסה בעצם. שהיא תהיה עכשיו המפקדת של הנערות האלה, ותיכנס לנעליים גדולות של מ"מ אהובה ומוערכת. אבל לא רק זה, יש לה פקודה אחת מהחיים האזרחיים. שמרית.

מערכה שלישית. הפתעה

זאת המערכה שתסתיים בנקודת מפנה מפתיעה שתוביל בסופו של דבר לשיא. הפרק ההוא שמסתיים בזה שנועה נותנת לערבה 9 ובעצם מאפשרת לה להמשיך להיות מפקדת. אוקיי זה לא העיף אותנו מהכיסא, נכון. אבל זה מה שגורם בסופו של דבר לשיא של הסדרה להתפוצץ. ההתפרקות של ערבה שנגמרת בהתאבדות, האמון של שאר הפקודות שהולך ונשבר מול נועה, ונועה בעצמה שהולכת עם הראש בקיר כמו כל דבר בחייה (גם עם שמרית וגם עם הכפית).

מערכה רביעית. שעון מתקתק

במערכה הזו יש מכשול קיצוני שמאלץ את הדמויות לעשות פעולה שחושפת את עצמן במיוחד. לעתים קרובות המכשול הקיצוני הזה מתבטא גם ב"שעון מתקתק", הגיבור חייב להספיק משהו בזמן קצר ומוגבל, ואם לא הוא ישלם מחיר.

במבנה הפרקי, זוכרים את הפרק שהטירוניות בורחות להן והן צריכות להחזיר אותן בזמן? אז כזה. כל העצבים נחשפים שם, הן אומרות אחת לשנייה את כל הסחלה בפרצוף. הן נשברות, מזיעות, ונגעלות מעצמן. הן פתאום לא רק מפקדות, אלא גם חיילות בעצמן שמפחדות מעונש. זה קורה בלא מעט פרקים, שפתאום המב"סית מגיעה עם איזו משימה מהשמיים והן חייבות לסיים בזמן. אז כזה.

בהיבט העונתי, זו המשימה הגדולה של נועה. לעמוד בתפקיד של מ"מ ולהעביר את הטירונות הזו בשלום איכשהו. וכמובן שהזמן דוחק.

מערכה חמישית. הכרעה

האם הדמות ניצחה או הפסידה?

נועה במקרה הזה גם וגם. היא הצליחה להביא את הטירוניות הכי מופרעות ביקום להשבעה, אבל "הרגה" את ערבה על הדרך. זו לדעתי הסיבה שבחרו לערוך את סצנת ההתאבדות של ערבה במקביל לטקס ההשבעה. כמובן שלאחר מכן שאר הדמויות סוגרות את הקצוות שלהן. הבחירה של ספיר אם לספר לכפיר שהיא ליכלכה עליו או לא. העימות של צליל עם חגו הטירונית המתעללת וכן הלאה.