דוגמאות נוספות: המשרד, משפחה מודרנית, כתום זה השחור החדש ו…אבודים. דוגמאות ישראליות יש? בדוק. קופה ראשית.

אז כמו שהבנתם נכון, הסדרות מהז'אנר הזה בדרך כלל פונות לכיוון הקומי יותר. אפילו כתום זה השחור החדש משתמשת בגוון קומי, למרות שהיא מתרחשת בכלא. כי יש משהו מאוד מצחיק בקבוצה של אנשים שתקועים אחד עם השני. מה גם שהסגנון הזה מאוד מאפיין סדרות ממדינות מהגרים כמו ארה"ב, וגם… ישראל. מדינות שרוצות לדבר על היחסים בין קבוצות שונות בחברה שמרכיבה אותן. כמו למשל בסדרה קומיוניטי.

2. הבעיה השבועית

האמת שהז'אנר הזה קצת פחות נפוץ בארץ אבל בחו"ל הוא שוס אמיתי. מסוג הסדרות שבכל פרק הגיבור פותר בעיה שנובעת מתוקף תפקידו. רוב הזמן מדובר בבלש, רופא או אפילו עורך דין. כמו האוס והרופא הטוב, שרלוק, לוציפר ו… סוטס (חליפות, בסדר? חליפות).

שימו שלרוב הסדרות האלה יש ממש מבנה אפיזודיאלי מובהק. כלומר, בכל פרק יש סיפור ממוסגר של בעיה שחייבת להיפתר עם סיומו. המבנה הזה מאוד עוזר לנו להרגיש שאנחנו בסדרה, וגם נותן אופציה לאינסוף פיתוחים בלתי נגמרים – מה שלגמרי יכול להלאות גם באיזשהו שלב.

3. גיבור עם תוכנית

מדובר בגיבור או קבוצת גיבורים עם משימה או לחלופין תוכנית שמתממשת לאורך העונה. מה שהכי חשוב לציין כאן, זה שהמטרה חייבת להיות פיזית. למשל: לשלוט במשהו, להרוויח משהו. להפליל מישהו. לעתים גם להרוג מישהו/משהו.

דוגמאות כי חייבים: נמלטים, ביליונס, מר רובוט, מנייאכ. ואם תרצו להתחכם ולומר לי היי, בכל סדרה יש איזושהי מטרה לאורך העונה. אני כנראה אומר לכם שאתם אכן צודקים. אבל השאלה היא תמיד מה יותר מהווה את המסה העיקרית של הסדרה?

4. התמים

אלו סדרות שמכניסות גיבור לא מיוחד לתוך עולם מיוחד. כלומר, ההפך הגמור מגיבורי על שהם גיבורים עם כוחות מיוחדים בעולמות כביכול רגילים. התפקיד של הגיבור כאן הוא להציל את העולם אלא בעיקר לשרוד בעולם ההזוי שהוא נכנס לתוכו, בעוד שאין לו את הכלים להתמודד איתו. למשל בסיפורה של שפחה הגיבורה היא בחורה נורמטיבית לחלוטין שצריכה לשרוד בעולם הדיסטופי של גלעד.

אותו עיקרון פועל לגבי דברים מוזרים: חבורת ילדים חנונים מגלים שער ליקום מקביל ונלחמים עם מפלצות. האמת שרוב הסדרות שמשלבות אלמנטים של אימה בדרך כלל יושבות על הז'אנר הזה: המתים המהלכים, האחרונים מבינינו וכו'.

5. השערורייה

דמות שנקלעת לחקירה (בדרך כלל רצח) ומגלה מאחוריה שערורייה שגדולה ממנה בכמה מימדים. כלומר, הפיתרון לרצח לא יגמר במי אחראי לו, אלא שם הוא רק יתחיל. הגיבור יגלה גם מה המניעים מאחורי הרצח, מה שחושף עולם אפל וגדול בהרבה.

אני שוב אתן כאן את הדוגמה של דברים מוזרים כי כשהילדים מגלים מי אחראי למותם או היעדרותם של האנשים מהעיירה, הם רק מתחילים להבין לאן הם נכנסו. אבל אני לא אתקמצן ואשלוף לכם עוד כמה: בלש אמיתי, טווין פיקס, ורוניקה מארס.

6. אני לא טמבל

הגיבור או הגיבורה נכנסים לעולם שזר להם, ועכשיו עליהם להתמודד ולשרוד אותו. בעצם, להוכיח שהם לא סתומים. רוב הזמן, הגיבור הזה בעצם מחדש הרבה לאנשי העולם הזה, ומייצר בו טרנספורמציה.

דוגמאות: הבחורה החדשה. בחורה נכנסת לדירה של גברים ומלמדת אותם להרגיש ולדבר על רגשות. טד לאסו. מאמן כדורגל בריטי הולך לאמן קבוצת פוטבול אמריקאית מבלי להכיר את הכללים הבסיסיים של המשחק המוזר הזה. הוא מלמד אותם שבעצם הקבוצה שלהם היא הרבה מעבר לספורט או מקצוע. ויש עוד המון: יש לה את זה, אמילי בפריז, ג'יין הבתולה.

7. בסטיז

הז'אנר הזה מבוסס על מערכת יחסים מרכזית ומורכבת בין שתי דמויות ראשיות שעוברות ביחד את הגן עדן והגיהנום המשותף שלהן. הדוגמה הקלאסית היא לא אחרת מבנות גילמור. רורי ולורליי גילמור עוברות ביחד את הגן עדן של סטארס הולו ומצד שני את הגיהנום של הסבא והסבתא העשירים והסאחים של רורי, למעשה ההורים של לורליי. אבל היי, יש עוד דוגמאות קצת פחות מוכרות: אורי ואלה, גרייס ופראנקי, קטסטרופי.

8. עולם משוגע

זו סדרה שהעולם שלה משחק תפקיד מרכזי, עם צוות שחקנים רחב וריבוי צירי עלילה. העולם ממש מהווה מעין דמות בפני עצמה, וצירי העלילה קשורות לחוקים שלו באופן הרמטי. יתכן שדמויות מרכזיות לא יפגשו או אפילו לא יכירו אחת את השנייה, מכיוון שהתפקיד שלהן הוא יותר להכיר לנו את העולם לעומק פנימה.

לדוגמה: משחקי הכס, ווסטוורלד והסמויה. אפשר לומר שזה הז'אנר שדורש הכי הרבה שעות של כתיבה. קודם כל כי הוא דורש פיתוח של עולם באופן מאוד מדויק ומפורט, וגם מהסיבה שהוא מכיל יותר צירי עלילה מהז'אנרים האחרים. אז ראו הוזהרתם.

ומה עם הסדרה שלך? הגיע הזמן להתקדם 🙂 השאירו פרטים לתהליך ליווי אישי וממוקד עבור הסדרה שלכם