איך כותבים סצנת פתיחה? הרי היא הרושם הראשוני שלנו מהסרט או הסדרה שהיינו נחמדים מספיק כדי לתת לה צ'אנס. האם היא תעבור את המבחן? ובאותה המידה, סצנת הפתיחה שאנחנו כותבים וכותבות היא מבחן רב משמעות כבר בתסריט עצמו ואפילו כ"הוק" בסינופסיס שלנו. אם אתם מתלבטים איך בכלל מתחילים לכתוב סצנה, תוכלו לקרוא כאן. בא לכם יותר פרטים טכניים על פורמט תסריטאי? זה מחכה לכם ממש כאן.

איך כותבים סצנת פתיחה?

קודם כל, אני מקווה שברור לכולנו למה סצנת פתיחה כל כך חשובה ומכריעה. היא זו שבעצם נותנת את טון ההמשך לכל הסרט. והכי חשוב, היא זו שתקבע אם ימשיכו לצפות בכם או ידפדפו אתכם הלאה. ואנחנו לא רוצים שזה יקרה, נכון? אז אתם הולכים לקרוא עכשיו על שלושת הפרמטרים החשובים ביותר בעיניי לסצנת פתיחה, וכמובן אני הולכת לגלות לכם גם את המפתחות כדי להגיע שם.

1. איך כותבים סצנת פתיחה: סקרנות

איך כותבים סצנת פתיחה שתופסת אותנו? עד כמה הסצנה מסקרנת אותי? או במילים אחרות, אם המיקרוגל מצלצל – האם אני אלך להביא את הפופקורן או אשאר לצפות כי זה פשוט מסקרן מדיי?

מה ראיתי עכשיו?

אוקיי. ליצור סקרנות זה ברור וקל להגיד, אבל הביצוע לא פשוט. סקרנות היא בעצם הרגע הזה שבו אנחנו תוהים לעצמנו מה קרה לפני התמונה שנגלית לעינינו. הסרט הראשון שעלה לי לראש בהקשר הזה הוא בדרך לחתונה עוצרים בווגאס. סצנת הפתיחה של הסרט משאירה אותנו פעורי פה לעומת כל המידע ההזוי והלא מעובד לנגד עינינו: חבורת גברים שמתעוררת במלון עם נמר ותינוק לידם. ברור מאוד שמשהו הזוי התרחש כאן, ואם נמשיך לצפות תינתן לנו ההזדמנות לקבל את התשובה לכך.

כלומר, כדי ליצור סקרנות אנחנו בעצם רוצים ליצור אצל הצופה או הקורא את השאלה: איך זה קרה? איך הגענו לרגע הזה? מה היה פה עד עכשיו? והרצון לקבל מענה ימשוך אותם להמשיך. וזו כנראה המלאכה הכי קריטית בכתיבה. אל תשכחו שגם אם ההמשך שלכם מדהים ומרתק – לא בטוח שהמפיק, הלקטור או תאגיד השידור ימשיכו לקרוא עד לשם.

דמות ורגשות עזים

דוגמה נוספת לשאלה איך כותבים סצנת פתיחה מסקרנת, היא הסדרה בית הקלפים. הסדרה מתחילה בסצנה שבה נשיא ארצות הברית אותו משחק קווין ספייסי, חונק כלב במו ידיו לאחר שנדרס על מנת לגאול אותו מיסוריו. הסצנה הזו היא כל כך לא רגילה, במיוחד לאור העובדה שנשיא ארצות הברית מדבר אלינו למצלמה בו זמנית. בסאונד אנחנו שומעים את אנקותיו של הכלב הגוסס. צמרמורת.

זה רגע של קרינג'. הוא מעורר חלחלה ואי נוחות וזה מה שמייצר סצנה מסקרנת אודות הדמות הספציפית שהכרנו זה עתה. במקרה הזה, הסקרנות היא דווקא כלפי הדמות ולא כלפי מה שהתרחש קודם לכם. הסקרנות הזו חשובה אפילו יותר בסדרות, שמונעות מתוך הדמות יותר מהכל. אנחנו רוצים לתת לקוראים.ות והצופים.ות את התחושה שהם מעולם לא פגשו אדם כזה, שהוא לא צפוי ושהם חייבים לדעת מה יעלה בגורלו. מעבר לכך, זו סצנת פתיחה שפשוט נחרטה לי במוח, ולכן היא גם זכירה. שזה הפרמטר הבא שאני רוצה לדבר ולכתוב לכם עליו בנושא.

לסיכום, ניתן לומר שאפשר ליצור סקרנות בסצנת הפתיחה באמצעות ההתרחשות הקודמת לסצנה, או באמצעות דמות שהיא מסקרנת בפני עצמה. כדי להוכיח שמדובר בדמות שהיא באמת משהו מיוחד, היא צריכה לעשות פעולה יוצאת דופן. בדומה לנשיא בבית הקלפים, גם הדמות הראשית בפליבאג היא כזאת. מדברת למצלמה ועושה דברים מוזרים. אבל ישנן דמויות נוספות שמהתחלה אנחנו איתן ורוצות לקבל עוד מהן. האמת שכתבתי על זה פוסט שלם כאן.

3. איך כותבים סצנת פתיחה: זכירות

הסצנה הזו שמייד תעלה לנו בראש ברגע שיזכירו את שם הסרט. משפטים שלא נשכח לעולם או שוט שאפשר למסגר לסלון כמו תמונה (או לפחות לבר השכונתי אם הוא ממש ביזארי). סצנה זכירה היא שילוב של דברים רבים יחד, אבל כולם עוסקים בדבר אחד חשוב ומיוחד. הפרטים.

הוא נמצא בפרטים הקטנים

ככל שהסצנה תהיה כתובה באופן ספציפי יותר, כך הזכירות שלה עולה. נניח שהגיבור או הגיבורה שלכם הולך בשביל והוא רואה כלב שנובח עליו. איזה כלב זה? העניין הוא שבלי פרטים, הדמיון של הצופים והקוראות שלנו הרבה פחות מעורב בסיפור, מה שבעצם מונע מהם לזכור אותנו ולהרגיש חלק. להיסחף איתנו למערבולת החושים הזו.

זוכרים שהייתם תלמידים בבית הספר, והיה שולחן אחד שהיה כתוב עליו "שימי ונדיה לנצח" עם לב? הסיבה שאתם זוכרים אותו, היא כי הוא היה "פגום". היה בו פרט אחד קטן שיוצא דופן. ולכן, אם אתם מחפשים איפה לפרט, בעיקר לכו על הפגמים. כלב עם רגל אחת הוא יותר זכיר מכלב עם ארבע רגליים. ככה המוח שלנו, זוכר את הדברים ה"פגומים". מחילה מכל הכלבים כמובן.

יוקרה

נתבונן בסצנה הראשונה של הסרט הנהדר והאהוב עליי מאת הבמאי כריסטופר נולאן, יוקרה. הסרט הוא למעשה אדפטציה של מחזה, אבל עדיין נוכל לתת לנולאן הרבה קרדיט על הירידה לפרטים. הפתיחה מרגישה כמו סרט קצר של 2 דקות בפני עצמה, מכיוון שממש כמו שהקריין מנחה אותנו, גם לסצנה הזו יש שלוש מערכות, כמו לקסם, וכמו לכל סרט או סיפור.

הירידה לפרטים בפתיחה של הסרט היא וירטואוזית. כובעי הצילינדר המושלכים על הרצפה, הטקסט היפיפה שמוביל אותנו לאורך הסצנה, וההתרחשויות הבלתי צפויות. שאלות רבות נערמות בראשינו בעת הצפיה: מה קרה לאיש במים? למה הוא טובע? איך הקוסם עושה את זה? מי הוא הקריין בעצם? ועוד ועוד שאלות שלא נדבר על על למה למען השם יש כאן מלא כובעים על הרצפה באמצע שום מקום.

וכמו שבסרט הקריין אומר לנו, זו היוקרה. זה היכולת לאסוף הכול יחד למופע זוהר ומרגש. להעלים, אבל גם לגלות ברגע הנכון את התשובה. היוצר הוא קוסם, ששובה אותנו. אנחנו רוצים להאמין לו, אבל הוא גם יודע איך ללכוד אותנו. ממש כמו הציפור בכלוב. וזה מוביל אותי לפרט הבא שעוזר לזכירות: דימויים.

איך כותבים סצנת פתיחה: שימוש בדימוי

דימוי מייצר אצלנו הכי חזק את המעורבות הרגשית כצופים, אבל לא רק. השימוש בדימויים חזק גם בשירים. שמתם לב כמה תהודה קיבל השיר של חנן בן ארי, עטלף עיוור? אז חוץ מהטקסט והביצוע המרגש, הדימוי מעביר עוצמה שלא יכולה לעבור בשום דרך אחרת. כשהוא משווה את עצמו לעטלף עיוור, זה מספר סיפור שלם דרך מעט מאוד.

אז כדי שתבינו מה הוא דימוי, חשוב לשים דגש על העניין שדימוי צריך להיות מובן, ובמקום מרכזי. אני זוכרת תסריטאי שייעצתי לו, והוא רצה לכתוב סצנה שבקצה הפריים רואים חילזון קטן שכלב נובח עליו, כדימוי לחוסר אונים. היום הוא חתם על הסדרה בכאן, אבל זה סיפור אחר. אל תנסו להתחכם יותר מדיי, זה באמת ללכת על חבל דק.

איך תדעו שהדימוי שלכם מוצלח? קודם כל, אם הוא קשור באופן הדוק לסיפור. דוגמת החילזון מקודם לא עבדה, מכיוון שהחילזון לא היה קשור לסיפור. לעומת זאת, שימוש מוצלח מאוד בדימויים נעשה בסרט K-Pax. לא יודעת למה נזכרתי בכל הקורות חיים של קווין ספייסי, אבל זה באמת סרט שמשתמש מדהים בדימויים כדי להעביר קשיים נפשיים ורגשיים, טראומות ופצעים מהעבר.

3. איך כותבים סצנת פתיחה: רלוונטיות

עד כמה הסצנה מצליחה לתמצת את הסרט, את התמה והאווירה שלו? האם הסצנה מצליחה להעביר מספיק מידע כדי שאזדהה עם הדמות ומצד שני מסתירה מספיק מידע כדי להשאיר אותי בפנים?

בהקשר של דימויים, פעמים רבות סצנת הפתיחה היא למעשה דימוי שמבטא את התמה של כל המשך היצירה (סרט או סדרה). בסרט לא פה ולא שם, אנחנו מתחילים בנערה צעירה שמורטים לה שערות בשעווה. ברקע נשמע קול של אישה מבוגרת שמחנכת אותה איך צריכה אישה להיות. מכיוון שהסרט עוסק ב3 נשים ערביות שמתמודדות עם הערכים של החברה הערבית המסורתית, מנגד לרצונן האישי, מדובר בדימוי.

מעבר לדימוי, אנחנו מקבלים את המידע שאנו זקוקים לו כדי להבין את המקום ממנה באה אותה אישה, מה אמרו לה בבית. וזה המידע שהכי חשוב לנו להעביר בפתיחה. המידע אודות הדמות, מי היא ומה מניע אותה? בלי המידע הזה אנחנו לא מסוגלים ליצור איתה הזדהות, והזדהות היא זו שגורמת לנו להישאר.

בספר הנפלא של אריק להב לייבוביץ, עורך הוידאו המופלא והותיק, הוא מספר על עריכת הסרט ביקור התזמורת. סרט מקסים וזוכה פרסים. בשלב העריכה, משהו לא עבד להם בעריכה. זה התחיל כמו סרט מסוים, והמשיך כסרט אחר. לקח להם זמן להבין שמדובר בסרט שהוא יותר "אווירתי" מסרט שמוכוון עלילה, ומסיבה זו הם הסיקו שעליהם ליצור פתיחה אחרת, שונה מהתסריט המקורי.

הפתיחה היא היסודות שלנו בתחילת הקשר עם הצופה או הקורא. דרכה הוא מבין למה הוא נכנס ומכין את עצמו ואת הציפיות שלו בהתאם. ולכן, אנחנו רוצים לשמור על הרלוונטיות של הפתיחה ולהבטיח שהיא מראה לצופה שלנו את הדרך הנכונה להמשך הסיפור.